סדרות טלוויזיה העוסקות בעולם הרפואה תמיד היו פופולריות. ג׳ורג׳ קלוני הפך לכוכב בזכות התפקיד שלו כרופא המורד בסדרה האייקונית ER ויו לורי מוכר לנו בתור הרופא הגאון (והמורד) מהסדרה האוס. אבל כל הסדרות הללו, מוצלחות ומעניינות ככל שיהיו, התמקדו בעיקר במאבקים המקצועיים והאישיים של הרופאים, והציגו את עולם הרפואה כמרחב שבו הרופא הוא הסמכות הבלעדית והבלתי מעורערת. בהאוס, למשל, נוצרו קונפליקטים מרתקים סביב הניסיונות של הרופאים המתמחים והאוס עצמו לפתור תעלומות רפואיות מרתקות. המטופלים עצמם היו כמעט שקופים, וגם אם תנסו ממש חזק רוב הסיכויים שלא תזכרו את פניהם.
אך בעשור האחרון ניכרת מגמה חדשה בהוליווד של סדרות המאתגרות את המוסכמות הישנות בנוגע ליחסי הכוחות בין רופאים למטופלים. וכאשר מגמה מגיעה להוליווד – זה כבר מראה על שינוי תרבותי אמיתי ששווה להתעכב עליו.
אל התוכנית ״המתמחה״ (The Resident), שמתסבר שרצה כבר לא מעט עונות. הגעתי באופן לא מפתיע דרך קולגה שמכירה את הדעות הנחרצות שלי הנוגעות לשיתוף והעצמת מטופלים ואת העבודה הרבה שאני עושה בתחום. כמה ימי מחלה הביאו איתם את ההזדמנות לצפות בעונה וחצי – תוך כדי שאני לא מפסיקה לצלם מסך ולחייך. ככה זה כשפתאום אני נחשפת לתוכנית פופולרית במיוחד שמציבה את המטופל במרכז, מדגישה את זכויותיו ומעלה לא מעט סימני שאלה סביב הסמכות של הרופאים והסיבות שבגינן הם מקבלים החלטות. היא גם מעלה לדיון סוגיות רלוונטיות כמו למי שייך המידע הרפואי, מי מקבל את ההחלטות הנוגעות לטיפול הרפואי, ומהי מידת המעורבות של המטופלים בתהליך קבלת ההחלטות.
למי שלא צפה אספר כי ״המתמחה״ (The Resident) היא סדרת דרמה רפואית אמריקאית שהחלה את שידוריה בשנת 2018. הסדרה מתמקדת בחייהם המקצועיים והאישיים של רופאים, מתמחים וצוות רפואי בבית החולים "צ'סטיין פארק ממוריאל" באטלנטה, ג'ורג'יה. הסדרה עוסקת באופן מאוד ביקורתי באתגרים והאתיקה של מערכת הבריאות האמריקאית, תוך התמקדות בנושאים כמו שחיתות, לחצים כלכליים, והדילמות המוסריות שעולות בקרב רופאים. הדמויות המרכזיות, בהן ד"ר קונרד הוקינס וד"ר דבון פראבש, מייצגות גישה חדשה ואידיאליסטית אל מול הדור ה״ותיק״ של הרופאים, כשהן נאבקות במערכת שמעמידה לעיתים קרובות את הרווחים מעל לרווחת המטופלים. הסדרה זכתה להערכה על כך שהיא משלבת דרמה מרתקת עם מסרים חברתיים ודיונים עמוקים על צדק, שוויון וזכויות המטופלים.
אם אתם קוראים את הדברים ואומרים לעצמכם ״ממה היא מתלהבת כל כך? זו רק סדרה״ אני רוצה רגע שתעשו עם עצמכם תרגיל ותחשבו כמה סדרות רפואיות השפיעו על הדרך בה אתם תופסים רופאות ורופאים, כמה מונחים רפואיים למדתם משם ועד כמה הם נטמעו בחיי היומיום שלכם.
התרבות הפופולארית, ובאופן ספציפי סדרות רפואיות, משפיעות על הדרך שבה מטופלים תופסים את הזכויות שלהם במציאות, ויוצרות העצמה למטופלים בכך שהן מדגישות את זכותם להיות שותפים בתהליך קבלת ההחלטות הרפואי. עבור צופים רבים, התוכניות הללו מעניקות הבנה עמוקה יותר על חשיבות המעורבות האישית בניהול הבריאות שלהם ומחזקות את מעמדם מול המערכת הרפואית. באמצעות הסיפורים המוצגים בסדרה מטופלים מקבלים את הרוח הגבית לשאול שאלות, לדרוש שקיפות, ולעמוד על זכויותיהם לקבל טיפול המתאים לצרכים האישיים שלהם.
בעבר, יחסי רופא-מטופל נתפסו כחד-צדדיים ופטרנליסטיים. הרופא היה הסמכות העליונה שקובע את הדרך, והמטופל היה נדרש לקבל את הטיפול כפי שהוא מבלי לשאול יותר מדי שאלות. אך לאורך השנים, עם התקדמות הטכנולוגיה והגברת המודעות לזכויות המטופלים, החלו לעלות קולות המדגישים את הצורך במערכת יחסים מאוזנת יותר, המבוססת על שיתוף פעולה ואמון הדדי.
במתמחה יש התמקדות רבה בנושא הזה, כשהתוכנית שמה דגש על האתגרים שעומדים בפני רופאים ומטופלים בתוך מערכת הבריאות המורכבת של ימינו. הסדרה מעלה שאלות מהותיות על שחיתות, לחצים פיננסיים ושיקולים מערכתיים המשפיעים על החלטות רפואיות, ולעיתים באים על חשבון המטופלים. נכון, אלו רעות חולות מאוד בולטות במערכת הבריאות האמריקאית, ופחות אצלנו, אך גם בישראל יש עדיין פטרנליזם מובנה במערכת הבריאות, וכן, בהחלט יש גם שיקולים פיננסיים שמשפיעים על הטיפול שתקבלו.
אחת הדמויות המרכזיות שמדגישה את שינוי הדינמיקה הזו היא ד"ר רנדולף בל, מנתח בכיר המוצג בתחילת הסדרה כמי שמוכן לעשות כל מה שצריך כדי לשמור על כוחו ומעמדו, גם במחיר של פגיעה במטופלים. בל מייצג את המערכת הישנה שבה הכוח היה בידי הרופאים בלבד, אך ככל שהסדרה מתקדמת, רואים גם בו שינויים המצביעים על התמודדות עם אחריות אישית ומקצועית כלפי המטופלים.
במקביל, דמויות כמו ד"ר קונרד הוקינס וד"ר דבון פראבש מייצגות את הדור החדש של הרופאים, המאמינים בגישה של שיתוף פעולה עם המטופלים. הם לא רואים בעצמם את הסמכות העליונה בלבד, אלא כשותפים במסע הרפואי יחד עם המטופלים. ד"ר פראבש, למשל, מוצג כדמות שמוכנה לשים דגש על הצרכים האישיים של המטופלים, גם כשזה מתנגש עם נהלים רפואיים או לחצים מנהלתיים.
הסדרה עוסקת רבות גם בהשפעה של השחיתות והכסף על יחסי הכוחות במערכת הבריאות. היא לא מהססת להציג מצבים שבהם החלטות רפואיות מתקבלות לא בהכרח לטובת המטופלים, אלא מתוך שיקולים כלכליים ומסחריים. כמו כן היא עוסקת בנושאים כמו אפליה הנוגעת מתפיסות סטריאוטיפיות או גזעניות ואפילו בנושאים כמו זכותו של החולה למות.
אז אם עדיין לא יצא לכם לראות – אני ממליצה בחום רב, בין אם אתם מטופלים או צוות רפואי. ואני מקווה שבשנים הקרובות נראה עוד ועוד כמוה. אז נבין שהשינוי התרבותי באמת כאן.
רוצים לקבל התראה בכל פעם שאני מפרסמת רשומה חדשה בבלוג? הרשמו כאן!
(הבנתם? זה משחק מילים כזה של אנשי דיגיטל)
